This blog is dedicated to our dear friend, Nosson Deitsch OBM, who was tragically torn away from us on Lag B’Omer 5770.

Nosson was a one-of-a kind Bochur who influenced many people, from all ages and backgrounds. He had a perpetual smile on his face and an extremely generous heart. He would do the biggest favor for a friend with only a moment’s notice. All those who knew him feel they had a unique relationship with him.

There are many untold stories of his selflessness, kindness, and the affect he had on countless lives. Please share your story, so that others can get a glimpse into his unique character and towering accomplishments.

Thursday, May 6, 2010

A Letter to the Family


By MEG

לכבוד משפחת דייטש היקרה – משפחת ידידינו הבלתי נשכח, התמים נתן נטע ע"ה – שיחיו לאויש"ט

לכתוב אודות נתן ע"ה בלשון עבר, אינה משימה קלה כלל, לאמר את המעט. בכלל, לכתוב על חבר וידיד איזה שהוא בצורה כזו קשה ואינו בא בקלות. אבל במיוחד כשהמדובר הוא נתן ע"ה – אותו נתן שהי' ממש סמל של חיות, הדוגמא (בה"א הידיעה) של לעבעדיקייט – ועכשיו לכתוב עליו, על אותו נתן, בסגנון של הההיפוך מזה, הלב פועם רק על המחשבה הלזו, והעט מנענע בשעת מעשה...

איני יודע האם יש לי משהו להוסיף שלא ידוע לכם אודות נתן ע"ה: אתם הרי הכרתם אותו יותר מכולנו – והרי כל שהכירו לו במעט זיהה מיד את האישיות המיוחדת במינה שאפיין אותו – כ"ש ק"ו שכן הוא אצלכם בני משפחתו. אני משער לעצמי שכבר שמעתם מהרבה חברים שלו על ההיכרות שלהם עם נתן, ועל הרושם שלהם מאישיותו המיוחדת במינה. בכל זאת רואה אני לעצמי חובה לכתוב את הדברים דלהלן, לו רק בכדי שיהי' ניכר עד כמה ההערכה וההערצה הנפלאה אליו אינה נחלת יחידים כלל, אלא כך הרגיש כל מי שבא במגע איתו, ואלו היו המונים ממש.

הייתי בצוותא עם נתן ע"ה רק במשך שנה אחת בלבד. זו היתה השנה שעברה , עת היינו יחד בשליחות בישיבה בקאליפורניה. אבל מפליא הדבר, שהקירוב שהרגשתי כלפי נתן הי' זה של חבר טוב וידיד קרוב מאד, ועוד יותר קרוב מחבירים אחרים שהייתי יחד איתם כו"כ שנים. לרוב אנשים ישנם מכירים וישנם ידידים. אצל נתן ע"ה לא הי' שייך המושג "מכירים", הרי כל שהכירו מיד נעשה לידידו הטוב. איני אחד שמצטיין בשמירת קשר עם חברים, אבל בשנה זו, כשנתן כבר הי' במיאימי, הוא הי' דואג להתקשר אלי בערך פעמיים בחודש, וכל פעם שנתוודע ממשהו שחשב שיעניין אותי מיד הרים את הטלפון ע"מ להודיעיני, ממש כדרך של חבר שהכיר אותי מאז ומקדם. וידוע לי בבירור גמור שלא רק כלפיי התנהג כך, אלא כך התנהג ממש עם כל אחד שהכיר.

המאחז"ל והוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות קיים נתן כפשוטו ממש. הי' מקדים שלום לכל אחד, תמיד עם אותו חיוך מיוחד שאפיין אותו. בכל פעם שאני (או מישהו אחר) הרגיש במצב רוח לא טוב, תמיד הי' נתן זה שעידד אותי והרים את רוחי. לא הי' לו צורך לדבר על לבו של הנדכא, לסיח דברי נחמה וכדומה, אלא עצם הדיבור איתו – שהי' תמיד עם אותה שמחה ועם אותה חיות נפלאה – זה גופא כבר הסיר מעל לבו של הנדכא כל תחושה רעה שהי' לו. על נתן ע"ה ניתן בהחלט לומר שהי' בבחינת חי בעצם וממילא חי להחיות. וכ"ז למרות שנתן בעצמו לא עבר חיים קלים כלל.

אך טבעי הוא, שאצל קבוצה שלימה של שלוחים עלול להיווצר מזמן לזמן חילוקי דיעות. בד"כ כשישובים כמה אנשים יחד ודנים על משהו, ןלכל אחד דיעה אחרת בנידון, מצב של מתח שורר באביר. לא כן הי' כשנתן נכח בשעת מעשה. בכל מקום שהוא נכח מיד הרגישו כולם בנוח, ע"י ההומור האופייני לו, מיד נתהפך האויר מזה של מתח לזה של רגיעה.

נתן ע"ה פשוט הי' נהנה לראות שטוב הוא אצל הזולת. זכורני שפעם א' היה בידי לעשות איזה טובה ליהודי מסויים שנתן הכיר, ואני זוכר איך שנתן הגיע אלי וביקש ממני לעשות את הטובה, וטעמו ונימוקו: "הרי אותו אחד פשוט יהנה מזה". ער האט פשוט ליב געהאט זעהן ווי א צוויטער האט הנאה.

לכל דבר שבקדושה, הי' לנתן ע"ה חמימות (ווארעמקייט) מיוחדת במינה. המחזה הנהדרה של תפילתו היפה, מילה מילה עם חיות ומתיקות, לא תשכח ממני לעולם. ה"זהיר טפי" שלו הי' לימוד התניא, הן שינון האותיות בע"פ, והן לימוד העיוני בו. לעיתים קרובות הי' מגיע לי ולשאר חביריו ומציע לפנינו שאלותיו והערותיו בתניא. כמו"כ הי' לו "קאך" מיוחד בענין של משיח. בהחלט ניתן לומר עליו ש"ציפה לישועה".

אני בטוח שנתן ע"ה יהי' לנו למליץ יושר וישתדל למעלה להיטב לנו כאן, באותו אופן שבו תמיד השתדל להיטב לזולת בהיותו איתנו למטה בעוה"ז. ויה"ר שאמנם יצליח בזה, ויפעול שתומ"י יתגלה מלך המשיח, וציואינו מהגלות המר הזה, ויקויים היעוד "והקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם.

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבילי ציון וירושלים, ומכאן ולהבא תזכו אך ורק לשמוע דברים טובים ושמיחים.

בידידות,

מ. א. ג.

No comments:

Post a Comment